כבר זמן מה שאני קוראת, או יותר נכון שומעת באודיו-בוק, את The Dresden Files. אל תטעו - לא מדובר בסדרת הזבל הטלויזיונית אלא בסדרת הספרים המצויינת עליה מבוססת הסדרה, או יותר הפרק וחצי ממנה ששעלה למסכים.
סדרת הפנטסיה האורבנית הזו עוסקת בבלש פרטי שהוא גם קוסם, ובמקרים שהוא פותר. העלילה מותחת, ותמיד מסתבכת עד לכדי שהקורא תוהה איך הארי דרזדן יצליח הפעם לצאת בשלום מהבלאגאן בצורה אמינה, ולפעמים הצורה היא אכן פחות מאמינה. אבל זה לא כל כך משנה. הסיפור עצמו מעניין, העולם הנבנה בסדרה די אמין אבל העיקר הוא בדמויות שצומחות ומקבלות עומק מספר לספר, ממקרה אחד לשני, ולא רק דמויות עיקריות. דמות משנית יכולה לחזור ולהופיע בספר מתקדם יותר ותמיד תמיד היא שונה לפחות בקצת ממה שהכרנו - כי כמו בחיים הדמויות פה משתנות תמיד.
בדומה לסדרות של פראצ'ט הספרים הראשונים פחות טובים. לקח לו לבוטצ'ר (שם טוב לסופר פנטסיה מדממת במיוחד לא?) לתפוס את הקצב הנכון, ללטש את הדמויות, ולהבין מה הן רוצות ממנו ולאן הן צריכות להגיע.
כמו לרוב היצירות הטובות מלבד דמויות ועלילה יש בסדרה הרבה הומור, והגיבור עצמו רחוק מלהיות מושלם.
בונוס נוסף הוא שכמעט את כל הסדרה - 12 מתוך 13 הספרים שיצאו עד כה, מקריא ג'יימס מארסטרס, שלובש את המעיל של דרזדן אפילו טוב יותר ממה שלבש את המעיל של ספייק ב"באפי". הספר נכתב בגוף ראשון, וג'יימס מקריא בכזו טבעיות ורגש עד שלפעמים נדמה שהוא יושב לידך באיזה באר אפל ופשוט מדבר אליך, כמו אל חבר, ולא מקריא לך, הקורא הזר, יצירה שמישהו אחר כתב.
לפעמים נדמה כאילו התפקיד נכתב בשבילו, ובספרים המתקדמים יותר אני בטוחה שבוטצ'ר כתב שורות ספציפיות ביחוד עבורו. ובכלל, נראה גם שבוטצ'ר מודע היטב לקהל שלו וזורק לעברו מדי פעם פנינים - ציטוטים קלאסיים מספרים/סדרות של הז'אנר, ולפעמים גם רמזים לבאפי עצמה.
כתבתי שלא תמיד סוף הספר מושלם - לפעמים נשארות פינות פתוחות, או לא מובנות, או סתם לא סגורות טוב, אבל בכל זאת הספרים טובים. המצב שונה בספר ה-12, בו צריך הארי לסכן ולאבד יותר מתמיד כדי לזכות ב"פרס" גדול מתמיד (התיאור הזה לא מדוייק רק כדי לא לספיילר לכם). זהו ספר בו מתחברים הרבה דברים פתוחים מספרים קודמים לכדי יצירה אחת מצויינת. זהו גם ספר בו שובר בוטצ'ר את כל הכללים, ספר שאחריו שום דבר לא יכול לחזור לקדמותו, ובכל זאת הסדרה ממשיכה.
אני כרגע בעיצומו של הספר ה-13, בינתים שום דבר לא מרגיש מזוייף או לא במקום, אבל נראה איך זה ימשיך. יותר משקראתי (או שמעתי) את כל הסדרה פשוט התמכרתי אליה. הספר ה-14 עוד לא יצא, אז צפוייה לי בקרוב תקופת גמילה קשה.
בכל מקרה - "תיקי דרזדן" שווה ביותר, ביחוד באודיו-בוק.
סדרת הפנטסיה האורבנית הזו עוסקת בבלש פרטי שהוא גם קוסם, ובמקרים שהוא פותר. העלילה מותחת, ותמיד מסתבכת עד לכדי שהקורא תוהה איך הארי דרזדן יצליח הפעם לצאת בשלום מהבלאגאן בצורה אמינה, ולפעמים הצורה היא אכן פחות מאמינה. אבל זה לא כל כך משנה. הסיפור עצמו מעניין, העולם הנבנה בסדרה די אמין אבל העיקר הוא בדמויות שצומחות ומקבלות עומק מספר לספר, ממקרה אחד לשני, ולא רק דמויות עיקריות. דמות משנית יכולה לחזור ולהופיע בספר מתקדם יותר ותמיד תמיד היא שונה לפחות בקצת ממה שהכרנו - כי כמו בחיים הדמויות פה משתנות תמיד.
בדומה לסדרות של פראצ'ט הספרים הראשונים פחות טובים. לקח לו לבוטצ'ר (שם טוב לסופר פנטסיה מדממת במיוחד לא?) לתפוס את הקצב הנכון, ללטש את הדמויות, ולהבין מה הן רוצות ממנו ולאן הן צריכות להגיע.
כמו לרוב היצירות הטובות מלבד דמויות ועלילה יש בסדרה הרבה הומור, והגיבור עצמו רחוק מלהיות מושלם.
בונוס נוסף הוא שכמעט את כל הסדרה - 12 מתוך 13 הספרים שיצאו עד כה, מקריא ג'יימס מארסטרס, שלובש את המעיל של דרזדן אפילו טוב יותר ממה שלבש את המעיל של ספייק ב"באפי". הספר נכתב בגוף ראשון, וג'יימס מקריא בכזו טבעיות ורגש עד שלפעמים נדמה שהוא יושב לידך באיזה באר אפל ופשוט מדבר אליך, כמו אל חבר, ולא מקריא לך, הקורא הזר, יצירה שמישהו אחר כתב.
לפעמים נדמה כאילו התפקיד נכתב בשבילו, ובספרים המתקדמים יותר אני בטוחה שבוטצ'ר כתב שורות ספציפיות ביחוד עבורו. ובכלל, נראה גם שבוטצ'ר מודע היטב לקהל שלו וזורק לעברו מדי פעם פנינים - ציטוטים קלאסיים מספרים/סדרות של הז'אנר, ולפעמים גם רמזים לבאפי עצמה.
כתבתי שלא תמיד סוף הספר מושלם - לפעמים נשארות פינות פתוחות, או לא מובנות, או סתם לא סגורות טוב, אבל בכל זאת הספרים טובים. המצב שונה בספר ה-12, בו צריך הארי לסכן ולאבד יותר מתמיד כדי לזכות ב"פרס" גדול מתמיד (התיאור הזה לא מדוייק רק כדי לא לספיילר לכם). זהו ספר בו מתחברים הרבה דברים פתוחים מספרים קודמים לכדי יצירה אחת מצויינת. זהו גם ספר בו שובר בוטצ'ר את כל הכללים, ספר שאחריו שום דבר לא יכול לחזור לקדמותו, ובכל זאת הסדרה ממשיכה.
אני כרגע בעיצומו של הספר ה-13, בינתים שום דבר לא מרגיש מזוייף או לא במקום, אבל נראה איך זה ימשיך. יותר משקראתי (או שמעתי) את כל הסדרה פשוט התמכרתי אליה. הספר ה-14 עוד לא יצא, אז צפוייה לי בקרוב תקופת גמילה קשה.
בכל מקרה - "תיקי דרזדן" שווה ביותר, ביחוד באודיו-בוק.
*התמונה אינה מתיקי דרזדן (נדמה לי טורצווד) - לצערי אין תמונה כזו בנמצא,
אבל כל תמונה של ג'יימס מתאימה תמיד לכל אירוע שהוא. so there.
