היום אפיתי עוגת דבש בפעם הראשונה בחיי. עד לפני זמן מה פשוט לא אהבתי דבש או כל דבר שקשור בו. תמיד בראש השנה כשהיו מציעים לי עוגת דבש הייתי מסרבת ובטון סנובי משהו אומרת: "לא תודה. אני שונאת דבש". וכך היה שנים.
כשהייתי עם אחותי בטיול בארה"ב, עצרנו ב"monument valley", ולנו במלון אינדיאני חמוד. בבוקר, על רקע נוף מהמם ואחרי לינת לילה נינוחה במיוחד הוגשה לנו ארוחת בוקר, שכללה בין השאר "לחם איניאני מטוגן" עם מייפל. במשך כל הארוחה היללתי את האיכויות הדקות של המייפל. ממש ליקקתי את האצבעות. לאחר מכן הסתכלתי שוב בתפריט, והתברר שזה בכלל לא מייפל. הצהוב-ענבר המדהים הזה היה דבש. מאז יחסי עם הדבש הלכו והתחממו בהדרגה.
לא יודעת אם שמתם לב, אבל לקראת ראש השנה הרבה חנויות מציעות ללקוחותיהן כחלק מחויית הקניה טעימות של דבר מתיקה כלשהו, בד"כ עוגת דבש . זהו מנהג חמוד שאני מחבבת מאוד. השנה טעמתי באחת החנויות עוגת דבש מהממת שלא יצאה לי מהראש. היא היתה נימוחה ואוורירית, ומתוקה בדיוק במידה הנכונה. אז למרות שיש המון סוגי עוגת דבש ושאין סיכוי שאקלע בדיוק לעוגה ההיא אפיתי היום, לראשונה בחיי, עוגת דבש. בחרתי ב"עוגת דבש קלה" של בצק אלים, עם שינויים קלים. התוצאות? ריח נפלא וטעם נפלא לא פחות, והכי חשוב - ביקורות אוהדות מצד הבעל והילדה.
אז מה אני רוצה להגיד? אל תקפאו על השמרים, העולם משתנה כל הזמן ואנחנו איתו. אם לא אהבתם משהו לפני 10 שנים זה לא אומר שלא תאהבו אותו היום. מה שלא הצלחתם ללמוד או לעשות פעם - אולי כן תצליחו היום. משהו שאתם דוחים שנים - אולי הגיע הזמן לעשותו? תבדקו את הגבולות שלכם. תרחיבו אותם. תחדשו. תתחדשו.
ואיזה זמן יותר טוב להתחדש מאשר ראש השנה??
עוגת דבש קלה להכנה של "בצק אלים" + תפוחי עץ
