יום שישי, 27 במאי 2011

את יודעת שהיא כמעט בת שנה כש


  • היא נרדמת הרבה יותר בקלות (בדרך כלל), וישנה הרבה יותר טוב (בדרך כלל). היו כבר לילות שהיא התעוררה רק פעם אחת בלילה, ואפילו כמה כאלו שהיא ישנה רצוף עד הבוקר. את כמובן קמת לבדוק מה קורה, או לכבות את הבייבי סנס שמצפצף כי היא נודדת לחלק של המיטה שהבייבי-סנס לא מגיע אליו...
  • היא כבר מפטפטת - יש לה אוצר מילים, לפעמים מובן לגמרי, שהיא יורה בצרורות.
  • היא כבר נעמדת והולכת, בינתים בעזרת הריהוט.
  • יש הרבה יותר מקומות מסוכנים שהיא יכולה להגיע אליהם בקלות. שתיכן גיליתן שאין אף פטנט שסוגר מגירות שעובד באמת ולאורך זמן (אתה לא יכול לסגור את כל המיגרות, למשך כל הזמן).
  • סוף סוף העזתם ונסעתם לצימר בלעדיה, והשארתם אותה לילה שלם עם הסבים. אתם קצת דאגתם והתקשרתם כל שעתיים אבל היא היתה באקסטזה עד שנפלה שדודה מעייפות. הסבים היו סחוטים. 
  • נדיר שאפשר "לדחוף" לה כפית לפה: היא או מתעקשת לאכול ביד (וכמה שהחתיכה יותר גדולה ויכולה לגרום לה חנק יותר טוב), או מתעקשת לאכול בכפית (היא עוד לא יודעת לאכול בכפית).
  • החתולים כבר הבינו שמאוד כדאי להיות בסביבה בזמן הארוחות שלה. 
  • היא חמודה כל כך! יש לה התקפות נישוקים וחיבוקים, והיא עושה לך נעים בשיער (כשהיא לא מושכת אותו תוך צווחות גיל). היא נהנית לדחוף אצבעות לעיניים, לפה ולפופיק. תודה לאל שחורים אחרים נסתרים ממנה.
  • היא כבר איש קטן, שמתנהג כמו איש קטן ולובש דברים של איש קטן.
  • היא רוצה את הכל ("את זה!"). שיחה לדוגמא - אמא: "ואת רואה שם למעלה - זה הירח, נכון יפה?", יערה: (מצביעה על הירח) "את זה!"....                            
  • היא כבר יודעת בדיוק מה היא רוצה (את הטלפון של אמא, את השלט רחוק, את כוס הקפה החם..) והיא עקשנית מאוד (טוב היא הבת של אמא ואבא שלה...).
  • היא אוהבת חיות ומוסיקה. השילוב של שתיהן ביחד קטלני במיוחד.
  • והיא רוקדת! טוב, קופצת על הברכיים בחן ומוחאת כפיים. 
  • היא יודעת כבר איפה האף של אמא, איך עושה אינדיאנית ושהחתולים בורחים מאוד יפה. 
  • היא "מרמה" במשחקים שלה: אם יש דרך קיצור היא מוצאת אותה...
  • היא מתעניינת בכל מה שקורה במסך המחשב שלך - כבר אי אפשר לראות הכל בנוכחותה.
  • זה כבר לא פשוט להחליף לה חיתול - אם לא מספקים לה בידור נאות היא מתמרדת.
  • היא גילתה את המים ושותה בחן, ביחד עם כל הבגדים והריצפה. 
  • היא נהנית ללכת לחברים, בכל הגילאים...
  • היא הפסיקה לגדול בקצב מטורף, אבל עכשיו בגלל חילופי העונות היא צריכה 3 מלתחות בבת אחת: אחת לחורף, אחת לקיץ ואחת לעונת המעבר. 
  • היא מתה על ספרים: לפעמים היא נהנית להסתכל לבד, ולפעמים דורשת שיספרו לה את אותו ספר 8 פעמים רצוף. הסיפור מתקצר מפעם לפעם.
  • שמחת לגלות שבין חיתול מס. 4 (קטן מדי) וחיתול מס. 5 (גדול מדי) של פמפרס, מסתתר חיתול 4+ שמתאים בדיוק. 
  • כל הספרים מקבלים משום מה סיומת אחרת וזהה לקראת הלילה: "ואז פינוקי/שמוליקיפוד/פלוטו הלך לישון". 
  • היא יודעת לבקש לצאת החוצה ("את זה"), לראות סרטון  ("את זה") ולשמוע מוסיקה  ("את זה").
  • היא שואלת על הרבה דברים ורוצה לדעת מהם: החיות בשמיכה שלה ("זה?"), מה יש לך על החולצה ("זה??") והחזייה שלך, רצוי במקום פומבי ("זה!"). 
  • היא אוהבת את כל סוגי ה"קוקו", וגם המציאה כמה חדשים. 


קוקו!

*מן הסתם בנגוד להודעות אחרות שלי באותו נושא, יתחיל להיות הרבה שוני בין ילד לילד, בכל זאת - בטח יש נקודות דומות...

יום רביעי, 4 במאי 2011

פינת ההמלצה של יערה


אמא ואני רואות כמה סרטונים במחשב כל יום. יש כמה סרטונים שאני אוהבת במיוחד - אז שיסלחו לי אלו שעשו את המחקר החדש על הקשר בין הפרעות קשב לצפייה במסכים - אני כן מבינה מה קורה במסך, ואני כן לומדת, או לפחות נהנית!

קודם כל אני רוצה להמליץ על סרטון חמוד על חתלתול רשע בשם ספרטה.
אני מאוד אוהבת חתולים והסרטון הזה חמוד במיוחד, ואני אוהבת לרקוד עם הבחורצ'יק (אמא אומרת שהוא חתיך).




אמא משמיעה לי רק מוסיקה איכותית, והנה ההוכחה: הסרטון הבא הוא של השיר The lion sleeps tonight בביצוע כלב והיפופוטם. בהתחלה חשבתי שהוא קצת משעמם אבל אחרי 30 פעם שאמא הראתה לי אני מוכנה להודות שהוא חמוד. אמא הראתה לי גם את הסרטון הזה - שבו חיילים ישראלים עושים חיקוי לסרטון.




עוד סרטון שאני אוהבת זה מכופף הבננות, שהזמן רק עשה לו טוב. מוסיקה טובה, ציורים חמודים ומילים מצחיקות. אמא מנסה להשתמש בשיר בשביל לשכנע אותי לאכול בננה, אבל בננה זה איכס.




חבובות! יש לחבובות ערוץ שלם ביו-טיוב, עם הרבה סרטונים ישנים וחדשים. מנהמנה הוא אחד האוהובים עלי...




אני גם מאוד אוהבת את הסרטון של דוקטור דוליטל, אפילו שהוא בשחור לבן, אבל משום מה הוא לא זמין יותר...

אבל הכי הכי אני אוהבת לראות במחשב את גיל כשאמא מדברת איתו דרך הגוגל צ'אט...

זהו. נראה מתי תהיה הפעם הבאה - אני מאוד עסוקה בימים אלו עם הגן והסבים וכו.

יערה

יום ראשון, 1 במאי 2011

יערה, אוכל, קקי

כן. אני אמא פולניה. הייתי אמא פולניה, מתברר, עוד לפני שהייתי אמא. יש לי "אישיוז" עם האוכל של יערה, או יותר נכון - אולי לה יש.
שלא תבינו לא נכון -  היא אוכלת ממש יופי - ירקות מבושלים, וקציצות, ועוף, וחלק מהפירות (בננה זה איכס) - רק לא אצלי.
לפי אמא שלי והמטפלת (להלן - שוש) היא אוכל יפה מאוד ואוהבת מאוד אוכל. היא רודפת אחריהן למטבח תוך כדי הכרזות "אממ אממ".. היא יושבת יפה בעוד כפית מוגשת לה לפה, היא פותחת פה ובולעת. אבל אצלי זה בעיקר בקבוק.

אמא שלי ושוש, מצידן, מדווחות בתסכול מה איך יערה לא אוכלת אצליהן יפה מבקבוק, אבל אני ירוקה מקנאה.
מה לא ניסיתי? להאכיל אותה בכסא שלה, עלי או עומדת, לבד ו/ או איתנו, מהצלחת שלי, מהצלחת שלה, בנוש שלנטיות ובכריזה, עם משחקי "מטוס" אבל שום דבר לא מחזיק מעמד הרבה זמן.
חשבתי שאולי הבישול שלי לא יאה לה אבל גם אוכל של סבתא ושוש אצלי לא נאכל.
ואם היא כבר אוכלת משו אצלי - זה לא רסק, רק חתיכות. היא מתעקשת להכניס לפה רק חתיכות בגודל שהיא עלולה להחנק מהן (אבל יאמר לזכותה שהיא לא נחנקת. בד"כ), ולרוב חתיכות שנמרחו היטב על הריצפה.

ובד"כ (רק אצלי) היא מתעקשת להחזיק בעצמה את הכפית ו/ או להפוך את הצלחת. החתיכות שהיא כן לוקחת ליד מגיעות לפעמים לפה, ולפעמים לרצפה. לפעמים במכוון ולפעמים לא. ומה שכבר נכנס לפה לפעמים יוצא החוצה - לרוב במכוון. לפי סטטיסטיקה פרועה - 15% ממה שהיא כן אוכלת אצלי מגיע לאן שצריך להגיע.
יש לזה שתי השלכות נוספות: אזור האכילה נראה כאזור אסון.
והחתולים למדו להעריך את זה ולצאת למתקפות פתע.

וזה לא ששוש או אמא שלי מגזימות, יש לזה הוכחות "מוצקות" בשטח. חתיכות מרובות ובגדלים שונים מביטות אלי בזלזול ובהאשמה שקטה בהחלפות החיתול אחרי יום כיף עם סבתא או שוש.
ואם אני ממש שקטה אני גם רואה במו עיני - פעם אחת הגעתי למטפלת בזמן שיערה אכלה יפה רסק של תפוח טרי. יערה מאוד אוהבת תפוח על הבוקר (מתברר), וזה טקס קבוע שלהן.
איך שיערה ראתה אותי היא הפסיקה לאכול. WTF?

ומה שמוזר הוא שכשהתחלנו בטעימות - היא היתה אלופה, אפילו אצלי. לא יודעת מה השתנה, אבל המצב הנכחי נמשך כבר כמה חודשים.

וכמובן שהיא כן ששה לדחוף לפה דברים שאסור/לא טוב לה. 

בחיית אחי, תביא חתיכה...



אני מקנאה! אני רוצה גם!
אני רוצה שהיא תאכל ארוחה שטרחתי עליה (וגם זו שלא טרחתי עליה).
אני רוצה להעביר לה את האהבה שלי לאוכל, ולתת לה לטעום מכל הדברים שמחכים לה שם בחוץ.
אני רוצה שאחרי יום שלם איתי לקקי שלה יהיו חתיכות במגוון גדלים וצבעים.
Is that too much to ask?

פרטים עלי ועל הבלוג

התחלתי עם הבלוג כשרציתי לתעד רגשות ומחשבות בהריון. מהר מאוד בצורה טבעית נוספו שאר תחומי העניין שלי. חוץ מזה אני בת 42, חיה עם בעל, ילדה ו-3 חתולים במושב בשפלה. חובבת טלויזיה (רק סדרות טובות), פנטסיה ומד"ב, אוכל ועוד.

קוראים

מוסיקה I טלויזיה I ספרים I הורות I תובנות