הברקות קטנות 5

יערה עשתה אמבטיה, השפריצה קצת על עצמה בפנים, ואמרה לי בטון מרגיע "זה דמעות של אמבטיה".

שוב באמבטיה, יערה מציירת במים על דופן האמבטיה בעזרת זנב של דינוזאור ואומרת "הוא מקשקש בזנב". כפל משמעות much?

יערה חיברה את השיר הראשון שלה - היא רצתה שנשיר שיר
שאלתי: :איזה?"
היא חשבה רגע ואמרה: "פו הדוב פו הדוב, יערה יערה".
ושרנו

אנחנו רואים סרטון של פו הדוב ויערה אומרת: "ביום ראשון אהבתי את הסרטון הזה".

או, על סרטון אחר "זה לא היה מעניין" (אחרי שישבה וראתה את כולו בעיניים פעורות).

פוסט עצבני

הפוסט הזה עוסק בכמה נקודות, כל אחת מהן חשובה וחבל אולי לאחד אותן ביחד אבל בכל זאת יש להן מכנה משותף - שהן תורמות לעצבנות שלי.

שינה

השינה שלי תלויה בשינה של יערה. היו חודשים שלמים בהם בקושי ישנתי (ולא, אני לא מגזימה), וגם מה שישנתי לא היה רצוף. לא סתם זה נחשב עינוי סיני, גם על הפולנים זה עובד מצויין.
שמעתי ברדיו שני שדרנים שהתלוננו פעם שישנו *רק* 5 שעות בלילה ועכשיו הם עייפים ולא פרודוקטיבים. תגידו תודה שזו פעם אחת. תגידו תודה שישנתם רצוף.
שמעתי/קראתי שעשו ניסוי - ומצאו ששינה חשובה יותר מאוכל - מנעו מעכברים אוכל 17 יום, ובסוף התקופה הם היו נורא נורא רעבים. אבל כשלא נתנו להם לישון 17 יום הם מתו.
אז תסלחו לי, אבל אם אני לא ישנה נורמלי אז כן - אני עצבנית, ואני עושה טעויות, ואני שוכחת דברים ואין לי סבלנות. תתמודדו או תשלחו אותי לישון.

מחייה

אנחנו שנינו עובדים, נכון שלא מצאת החמה עד צאת הנשמה (מהסיבה שאין מספיק עבודה) אבל אנחנו לא מצליחים לגמור את החודש. למה ?
למה לא מגיע לי ללכת לסרט מדי פעם? ללכת למסעדה/בית קפה ולהתענג על ארוחה טובה? למה לא מגיע לי לקנות כמה בגדים נורמלים, ללכת לחופש (אפילו בארץ), לטפל בנושאי בריאות עד הסוף כמו שצריך? ולמרות כל זה המינוס רק גודל. למה??

מחייה 2

ואחרי כל זה עוד מעלים מיסים. למה מעלים מע"מ? הכל יעלה בעקבות זה. למה לא לעשות מיסוי הוגן - שמי שיש לו הרבה ישא בנטל יותר?
למה החשמל התייקר? הסיבה היתה שלא עשו מספיק כסף בשנה האחרונה - אבל זה בגלל שביקשתם שנצטמצם בחשמל!! מה ההגיון?? למה אתם מעלים את הדלק? איך נגיע לעבודה??? למה? למה? למה?
ומשהו מסריח מהראש בשיטה לפיה מי ששם בצד כסף (כי יש לו) מקבל הנחה משעותית במס, ומי שאין לו - לא. למה מגיע לי עונש על זה שאין לי כסף??

עצמאות

למה מגיע לי עונש על זה שאני עצמאית? תרמתי למעגל העבודה, יצרתי מקום עבודה במקום לקחת עבודה של מישהו אחר - אז למה מגיע לי פחות? אני משלמת כמו כל שכיר (אולי יותר, לא בדקתי) - למה לא מגיעים גם לי ימי חופש? למה לא מגיע לי להיות חולה בשקט?? למה לא מגיע לי פיצוי כשהילדה חולה, (או למי שגר במקומות מועדים לפורענות - כשיש הפגזות, למשל)?

אז רוב הזמן אני עצבנית. ועצובה.

הברקות קטנות 4

יערה הפנתה פעם את תשומת ליבי למשהו שראתה על המדרכה. "קקי של כלב" הארתי את עיניה. מאז כל פעם שיש קקי של כלב על המדרכה היא טורחת לציין.
מדי פעם שומעים בבית שלנו נביחות של כלב. כמה פעמים יערה רצתה לראות את הכלב והסברתי לה שהכלב בבית שלו, לא נראה אותו מפה גם אם נקום עכשיו מהמיטה ונציץ בחלון.
אחרי כמה זמן היא חיברה את השניים - עכשיו כששומעים כלב נובח היא אומרת: "בבית שלו, עם הקקי שלו".

יש לה פרת פלסטיק קטנה. פתאום היא מצביעה ואומרת חצי בתמיהה "יש פילפל על הפרה". הסברתי לה שאלו העטינים, לא פילפל. דומה. 

הברקות קטנות 3

יערה רוצה "ללכת לבקר דולפין". הבעיה שיש רק באילת והסיכוי שנרד לשם בקרוב לא גדול. סורי דיר. למישהו יש רעיון אחר איפה יש?

יערה יודעת כמה מילים באנגלית. היא התחילה, נשבעת. לפני כמה ימים היא פתאום אמרה על משהו שאמרתי: "yes mother".

אתמול היא אספה את פו הדוב, גארפילד ובובה קירחת אחת ולימדה אותם אנגלית. "מיים ווטר, מיים ווטר!". אח"כ היא שאלה אותי איך אומרים גארפילד ויערה באנגלית. הסברתי לה שאלו שמות ושם בד"כ נשאר אותו דבר גם באנגלית. אח"כ היא שאלה איך אומרים פו הדוב, ואמרתי לה שלזה דווקא יש תרגום. גם אם זה בלבל אותה אחכ שמעתי אותה מסבירה את זה לתלמידים: "גאפילד שם, יערה שם"...

כריסטופר רובין זה משום מה טולאבין. 

כשאילן "מערבב" אותה הוא קורא בקול: "אני עושה ממך קציצה!". כתגובה כשהיא מנסה "לערבב" אותו או משתוללת בכללי היא אומרת (על עצמה): "קציצה מוכנה! קציצה מוכנה!".

בחופש פסח נסעתי איתה פעם ראשונה ברכבת. לא ידעתי איך היא תגיב אז נסענו תחנה אחת - לשוק ביבנה. הרכבת היתה נחמדה לה אבל השוק יותר - כנראה היא חובבת שווקים כמו אמא שלה כי היא רצה שם וצעקה "שוק, שוק".

בגן גורו היה את ריקוד הקנגורו המפורסם אבל היו היי-לייטס נוספים. אילן הדגים לה חודשים איך עושה טווס אבל הטווסים שם לא היו תיקשורתיים וסרבו גם לפתוח זנב, עד שמצאנו אחד נחבא אל השיחים, שגם קרא קריאה וגם פרס זנב. מאז כל פעם שמדברים על טווס היא אומרת "לא עונה. לא עונה". ואחרי כמה שנית של מחשבה עמוקה: "אחד ענה".

כשאנחנו משחקות עם בועות סבון היא "דורפת" אותן. לא הבנתי אם זה שיבוש של רודפת או דורכת - או אולי חיבור של שתיהן.

היא למדה ממני להגיד אוקי. אתמול לא רצתה לעשות משהו ואמרה "לא אוקי".

 יערה ותלמיד

הברקות קטנות 2

ליערה יש ביטוי חדש "לא פתאום!" - קיצור של "לא מה פתאום". לזה אני כמובן עונה תמיד "כן פתאום".

אנחנו יושבות על הספה ואוכלות קסאטה (או כמו שהיא קוראת לזה בעקבות הסבר שלי "גלידה עוגיה"). היא מחזיקה ומלקקת (כן, גם את העוגיה) ואני לוקחת ביסים לפעמים. כנראה לקחתי יותר מדי לטעמה, כי אחרי כמה זמן היא אומרת "אמא מספרת ספר, עונת (קיצור של יערונת) אוכלת גלידה". וכך היה. 

הברקות קטנות - יערונת בת שנה ותשעה חודשים

אני הולכת עם יערונת מהגן הביתה. בדרך היא מתעכבת - מחטטת עם מקל במדרכה. כשאני אומרת לה משו בנוסח: "בואי יערונת, צריכים ללכת הביתה" היא עונה: "לא יכולה, מתקנת משהו"...

יערה משחקת באמבטיה עם בובת פלסטיק קטנה של תרנגול. רגע לפני זה היא שאלה אותי איפה התרנגולת והתרנגול הודו שנעלמו, ואמרתי שאני לא יודעת, צריך לחפש אותם (ביננו לדעתי זה לא מקרה שהם נעלמו ביחד...). אז היא משחקת עם התרנגול ואומרת "לחפש תרנגולת, לחפש תרנגול הודו, אין זמן, אין זמן".
זה שונה מהורסיה הרגילה אצלה בה כל חיה מחפשת אוכל. הבת שלי או לא?

המשפט הראשון של יערה ever היה: "אמא אוכלת הכל". את מנסה לרמוז משהו??

יערה אמרה: "יערה קטנה, אמא קטנה, אבא גדול". הודתי לה מאוד אבל סיכמנו שיותר הגיוני שאמא בינונית.

נעליים קונים מהר

יצאתי בחיפזון מהבית עם נעליים די ישנות, ששכבו מיותמות בארון לא מעט זמן. בגלל שהמטרה היתה הפתיחה של תערוכת "אמנות סודית" שעשינו לה את הקטלוג, השילוט ועוד התלבשתי די יפה, ואפילו התאפרתי. בעודי ממתינה לרכבת לתל אביב שמתי לב שהסולייה של הנעליים מתפרקת. בהתחלה עוד הייתי אופטימית והאמנתי שהן יצליחו לשרוד את התערוכה, אבל שביל הפירורים שהשארתי אחרי לא הותיר מקום לספק - הנעליים שווקות חיים - כאן ועכשיו.

עמדו בפני 2 אופציות - לשחק אותה סינדרלה בפתיחת התערוכה או לקנות נעליים. החלטתי להתייחס לאירוע כמו שהוא - היקום רומז לי לקנות נעליים, מי אני שאסרב?
ירדתי בעזריאלי, עשיתי סקר קטן ותוך חצי שעה התהדרתי בנעליים יפות אך פרקטיות במבצע מ"גזית". 

5

5 - זה מספר הפעמים שהיינו עם יערה במיון במסגרת החודשים האחרונים.

אחת
אחרי חום בינוני ופריחה הופיעה ליערה פריחה נוספת - כתמים אדומים קטנים שלא נעלמים כשמותחים את העור (הדרך להבדיל בין פריחה רגילה לכזו שעלולה להיות מסוכנת). הלכנו למרפאה בנס ציונה (כי לא היה תור לרופא של יערה). לא הייתי מאוד מודאגת כי יערה היתה במצב טוב וללא סימני מצוקה אחרים. כן התחלתי לדאוג כאשר הרופאה הפנתה אותנו למיון (כי שם תוצאות בדיקות הדם מיידיות) וכששאלנו אותה אם זה דחוף, או שאפשר לעצור לקנות כמה דברים קודם היא אמרה "לכו עכשיו". הסבים חיכו לנו במיון למרות שאמרנו להם לא לבוא. חיכינו המון, לקחו לה דם אבל התוצאות לא היו מדאיגות ושוחררנו הביתה.

שתיים
יערה לא ישנה טוב חודשיים. יש לה שיעול מכוער שהלך והתגבר. שמתי לב שלפעמים היא לא נושמת טוב. דווקא אצל הרופא היא נשמה בסדר ולמרות שהתעקשתי ותארתי לו איך היא מתקשה לנשום הוא הכריז שהנשימה שלה בסדר גמור. נגד השיעול אין מה לעשות.
עוד שבוע וחצי עבר והשיעול מחריף, ואני בתור אסמטית זיהיתי גם קוצר נשימה. הפעם הלכנו בכוונה לרופא אחר, שאחותי המליצה עליו, במרפאה בנס ציונה. הוא אכן אישר שהיא לא נושמת טוב ורשם לה אינהלציות של ונטולין - 3 פעמים ביום, להוריד מינון אחרי כמה ימים אם משתפר. אמרתי לו שהיא לא ישנה טוב כבר חודשיים והוא אמר "אין מחלה שלוקחת חודשיים. היא בודקת מולכם גבולות. תנו לה לצרוח במיטה". כמובן שלא עשינו את זה.
קוצר הנשימה כמעט עבר, הנשימה משתפרת ואנחנו מורידים מינון ונשארים עם שאיפה אחת. השיעול נשאר. יערה עדיין נאבקת לישון בלילה ולא כ"כ מצליחה. גם אנחנו.
אחרי כמה ימים חזר קוצר הנשימה. הלכנו שוב לרופא - לזה של נס ציונה כי פחדתי שהרופא של יערה שוב לא ימצא קוצר נשימה, אבל הרופא אומר שהריאות שלה בסדר ושהיא נושמת טוב. ושוב הוא ממליץ: "היא בודקת אתכם. תעמדו מולה עכשיו - אח"כ זה יהיה יותר גרוע".
יום לאחר מכן יערה נושמת מאוד לא טוב, ונטולין לא עוזר, ובגלל שזה בשישי בלילה אנחנו בהתחלה חושבים להזמין רופא, אבל אילן מתעקש ובצדק ללכת ישר למיון. פוגשים את הסבים במיון ואכן נמצא שליערה אין מספיק חמצן בדם, גם עם מסכת חמצן, והיא מתאשפזת ליומיים, כולל שינה ב"אוהל חמצן" והרבה סטרואידים. במיון המליצו לעשות צילום חזה במחלקה אבל לא עשו לה.
השתחררנו ביום ראשון בערב, עם סטרואידים וונטולין והוראות ללכת לרופא של יערה למעקב. יערה ישנה קצת יותר טוב.

שלוש
ביום שני הלכנו לרופא של יערה, חיכינו 3 שעות כי לא היה תור (3 שעות, לא הגזמה) עם המון ילדים חולים. הרופא בדק אותה, ציין שעכשיו היא נושמת טוב ורשם לה להמשיך כמה ימים עם ונטולין ולקחת חודש משאף.
ביום שלישי יש ליערה קצת חום. ביום רביעי יש ליערה הרבה חום. ביום חמישי יש ליערה 40.2 והלכנו למיון היות וכבר ערב והכל סגור. פגשנו את הסבים, חיכינו המון, עשינו בדיקות דם ושלחו אותנו גם לצילום - ליערה יש דלקת ריאות. נתנו לה זריקת אנטיביוטיקה מסוג אחד עם הוראות לזריקה שניה מחר אם צריך - שהרופא של יערה יחליט. אבל היות ולא ידעתי אם הוא נמצא, ולא רציתי לחכות שוב שעות בתור, וגם בגלל שהוא לא אבחן דלקת ריאות מלכתחילה, סיכמנו שנבוא ישר למיון והם יחליטו אם לקבל את הזריקה השניה. הרופאים במיון מזלזלים בהחלטה של הרופא של יערה לתת לה משאף לאחר התקף אחד. הפסקנו עם המשאף.

ארבע
בשישי חזרנו למיון לקבל את המשך הטיפול. בתור מצאנו עוד 2 ילדים שחיכו איתנו בתור לרופא של יערה, גם להם יש כנראה דלקת ריאות. גם להם לא הרופא לא אבחן. יערה קיבלה את הזריקה השניה והמשך טיפול - אינהלציות ומוקסיפן בבית לכמה ימים. יערה מקבלת את הטיפול יפה ובחמישי לאחר אישור מהרופא היא חוזרת בצהלה לגן. הרופא ממליץ לעשות צילום חזה אחרי שבועיים כדי לוודא שדלקת הריאות עברה. כמו כן הוא מזלזל באבחנה הרפואית של הרופאים מהמיון. אנחנו חוזרים למשאף. יערה ישנה הרבה יותר טוב.

חמש
שבוע וחצי לאחר מכן יערה הולכת קצת מעוכה לגן וחוזרת עם חום. יום לאחר מכן כבר יש לה 39.8. יש לה חום גבוה און-אוף חמישה ימים, בהם ראינו 3 רופאים שונים (הרופא של יערה היה בחופש), אף אחד מהם לא מוצא למה. בדיקת דם שעשינו היתה לא חד משמעית. הרופאה האחרונה - בשישי ב-11 בבוקר, רוצה לקחת דגימת שתן מיערה. שמים לה פיפיה (שם מדליק). הרופאה אומרת לי שבגלל שיש חום גבוה כל כך הרבה זמן ולא מאתרים סיבה - אם לא יהיה פיפי עד שהמרפאה נסגרת ב-12 נצטרך - נכון, לקפוץ למיון. כמובן שלא היה פיפי.
אני מפחדת שזו שוב דלקת ריאות - ומציינת לפני הרופאה שבדיוק היינו צריכים לעשות צילום חזה חוזר שהרופא ביקש ולא הספקנו, כדי לוודא שדלקת הריאות עברה, אבל הרופאה אמרה שממילא צריך לעשות אחרי חודש ולא שבועיים - שיכול להיות שעדיין יש שרידים גם אם זה עבר וזה לא היה אומר כלום.

הפעם אנחנו מתכוננים טוב - יודעים בדיוק מה לקחת ואפילו מתעכבים לשנת צהרים של יערה. הפעם הסבים לא באים כי הם נדבקו מיערה. במיון מחכים המון זמן, הרופא בודק אותה ופוסק שיש לה דלקת גרון. אנחנו מציינים ש3 רופאים ראו אותה ב-4 ימים האחרונים והם לא מצאו שום דלקת. הרופא שולח אותנו ליתר בטחון לאא"ג בבית החולים שמאשרת גם היא את הממצא. עושים ליערה משטח. אפשר להתחיל אנטיביוטיקה לפני התוצאות של המשטח ואנחנו בוחרים באופציה הזו.
ביום ראשון מופיעה ליערה פריחה מוזרה ליד הברכיים - שמופיעה ונעלמת ללא הגיון או חוקיות נראית לעין. כשאני מתקשרת בלילה למוקד אחיות כדי להתייעץ אם כדאי/מותר לקחת פנסטיל במקביל למוקסיפן האחות אומרת שיש אפשרות שיערה רגישה למוקסיפן (כן אפילו שהיא לקחה כבר בעבר) ומעבירה אותי לרופא שאומר אותו דבר - להפסיק עם המוקסיפן, ללכת מחר לרופא.
בשני בבוקר הרופא של יערה בודק את הגרון שלה ואומר שאין דלקת ואפילו לא אדום. המשטח שעשו ליערה בבית החולים יצא שלילי - בכל מקרה זה לא חיידק וצריך להפסיק את המוקסיפן. לא נראה לו שזו אלרגיה למוקסיפן או מחלת הנשיקה (שיש לה סמפטומים דומים לדלקת גרון + פריחה כשנותנים מוקסיפן). מה זה? וירוס.
המצב משתפר לאט והחום עובר לגמרי אחרי כמה ימים נוספים.

מאז שסיימתי לכתוב ישנה התפתחות:
יערה מספיקה להיות יום או יומיים בגן ושוב חוזרת מעוכה. החום עולה מהר ל39.4. הגננת אומרת שדווקא אין ילדים חולים בגן ומאוד מאוד נזהרנו גם במיון וגם במרפאה שלא תדבק. יום לאחר מכן יש לנו כבר את התור לצילום החזה ליערה. בצילום רואים שהריאות עדיין לא נקיות. הולכים לרופא של יערה (במפתיע יש תור) שמתקשה לקבוע ללא הצילום שעשו בקפלן (כי אן גישה אליו) אם זה רק שאריות מהפעם הקודמת או שדלקת הריאות ממשיכה. יערה מקבלת אנטיביוטיקה ואחרי כמה ימים אנחנו מביאים את הצילום הקודם (שאילן הביא מקפלן) לרופא. יש הרבה פחות ממה שהיה אבל לאו דווקא באותו מקום ולכן יערה ממשיכה עם האנטיביוטיקה בשאיפה שהפעם זו הפעם האחרונה לשנה.

אין ספק - היה קקי. תוסיפו לזה שבין מיון אחד לשני היינו גם אנחנו חולים וגם גנבו לנו את האוטו. אבל מעבר לזה שהיה לא נחמד יש כמה דברים שמטרידים אותי:

• למה אני צריכה לחכות עם ילדה חולה 3 שעות בקופת חולים? ואיפה בדיוק אני אמורה להחליף לה, כי פינת החתלה אין שם.
• האם זה מקרה שלפחות שלושה ילדים מאותו יום ומאותו רופא היו חולים בדלקת ריאות?
• אני יודעת שקשה לאבחן דלקת ריאות בלי בדיקות דם או צילום - אבל האם זה מקרה ששלושתם לא אובחנו?
• למה הרופאים במיון מזלזלים בהחלטת הרופא המטפל? למה הרופא המטפל מזלזל ברופאי המיון??
• האם היתה ליערה דלקת גרון או לא? אם כן למה 3 רופאים שדחפו את הראש שלהם לגרון שלה לא ראו? אם לא - מה כן ראו הרופא במיון והאא"ג?
• האם היתה לה דלקת ריאות כשאושפזה, והיו מגלים אם היו עושים צילום? האם נדבקה בבית חולים או בקופת החולים? או לא אף אחת מהאופציות...
• האם היה צריך לעשות ליערה צילום חוזר אחרי שבועיים או חודש? תאכלס יצא שעשינו אחרי חודש והיו שאריות... האם במשך כל הזמן היתה לה עדיין דלקת ריאות?
• ולמה לעזאזל רופאים לא מקשיבים לאמא שאומרת שהילד שלה לא נושם טוב, או לא ישן חודשיים כי משהו מפריע לו? למה לא התעקשתי יותר??

ולך חתיכת *** קטן - למה יערה לא "בוחנת" אותנו עכשיו, כשהיא מרגישה טוב????

יערונת לפני השחרור בגן משחקים בקפלן

כבוד!

יערה צריכה לקחת תרופות שהיא לא ממש מחבבת - משאף, סירופ ואינהלציה (למה זה בפרק אחר).
כשהיא לא עושה הרבה בעיות (דוחפת לי מרפק לעין, למשל) אנחנו שרים לה "כל הכבוד! כל הכבוד!" תוך מחיאות כפיים נמרצות.
אחד הסייד-אפקט הלא צפויים זה שהיא עכשיו התחילה לקרוא: "כבוד! כבוד!" אחרי פגישה עם רופא או משהו tusking במיוחד, כדי לציין שמגיע לה, לדעתה, כל הכבוד. והיא מקבלת כמובן.

שרנו לה גם את "כל הכבוד" מקזבלן, ובגלל שנרשמה התלהבות הראנו לה את הסרטון ביו-טיוב (השיר עדיין מצויין אבל ההעמדה של גברים בבג'ינס שמענטזים ושרים על כבוד ברקע לא עוברת טוב). היא מאוד אהבה, במיוחד את ה"יש!" בסוף.

משהו מדאיג, though - הילדה כנראה לא רואה טוב. היא הצביעה שוב ושוב על המסך באותו קטע בשיר ואמרה בהתלהבות "אמא, אמא!". ממה שהצלחתי להבין היא בלבלה אותי עם יהורם גאון...

נו באמת זה דומה לי?