יום חמישי, 12 בינואר 2012

כבוד!

יערה צריכה לקחת תרופות שהיא לא ממש מחבבת - משאף, סירופ ואינהלציה (למה זה בפרק אחר).
כשהיא לא עושה הרבה בעיות (דוחפת לי מרפק לעין, למשל) אנחנו שרים לה "כל הכבוד! כל הכבוד!" תוך מחיאות כפיים נמרצות.
אחד הסייד-אפקט הלא צפויים זה שהיא עכשיו התחילה לקרוא: "כבוד! כבוד!" אחרי פגישה עם רופא או משהו tusking במיוחד, כדי לציין שמגיע לה, לדעתה, כל הכבוד. והיא מקבלת כמובן.

שרנו לה גם את "כל הכבוד" מקזבלן, ובגלל שנרשמה התלהבות הראנו לה את הסרטון ביו-טיוב (השיר עדיין מצויין אבל ההעמדה של גברים בבג'ינס שמענטזים ושרים על כבוד ברקע לא עוברת טוב). היא מאוד אהבה, במיוחד את ה"יש!" בסוף.

משהו מדאיג, though - הילדה כנראה לא רואה טוב. היא הצביעה שוב ושוב על המסך באותו קטע בשיר ואמרה בהתלהבות "אמא, אמא!". ממה שהצלחתי להבין היא בלבלה אותי עם יהורם גאון...



נו באמת זה דומה לי?

פרטים עלי ועל הבלוג

התחלתי עם הבלוג כשרציתי לתעד רגשות ומחשבות בהריון. מהר מאוד בצורה טבעית נוספו שאר תחומי העניין שלי. חוץ מזה אני בת 42, חיה עם בעל, ילדה ו-3 חתולים במושב בשפלה. חובבת טלויזיה (רק סדרות טובות), פנטסיה ומד"ב, אוכל ועוד.

קוראים

מוסיקה I טלויזיה I ספרים I הורות I תובנות