יום שישי, 21 בנובמבר 2014

צוק איתן

אז איך זה היה להיות ישראלי בעורף ב*מלחמת* צוק איתן? (נכון לשפלה ולמרכז, ברור לי שבדרום זה אחרת לגמרי)


  • לחכות עם ההשכבה של הילדים, כי עוד לא היתה אזעקה. 
  • לעשות מקלחת מהר ועם תסריט בראש של "מה קורה אם יש אזעקה". 
  • ללכת עם הילדים רק לגן משחקים שיש לו מקלט או בניינים מסביב. להסתכל איזו מהדלתות של הבניינים פתוחה כשמגיעים.
  • ללכת לישון מאוחר, בגלל הפחד לא להתעורר מהאזעקה. 
  • להיות צמודים לפייסבוק ולחדשות. 
  • לריב עם כל אחד בפייסבוק. לחבק כל אחד בפייסבוק. 
  • לברור בילוי (ביחוד עם הילדים) לפי איפה יש מקום מוגן.
  • להיות בhold עם העסקים - יש לקוחות במילואים, יש לקוחות בחופש מאולץ. 
  • להתאפק עם בקשות תשלום מלקוחות מהדרום. יש להם דברים יותר חשובים על הראש עכשיו. 
  • לבדוק בחשש כל רשימת הרוגים שמתפרסמת. אנחנו ארץ מאוד קטנה, כולם מכירים את כולם, ישירות או דרך המשפחה/חברים. 
  • להיות בלחץ כשנוסעים עם הילדים באוטו.
  • להעדיף דרכי נסיעה בתור העיר, בכבישים שלידם יש בניינים, ולנסוע כמה שפחות בדרכים מהירות.
  • להעריץ את כיפת ברזל. בלעדיה היה הרבה הרבה יותר גרוע. 
  • לחשוש שמשהו נורא קרה בכל פעם שיש 3 שירי יום הזכרון ברדיו. להיות צודקים.
  •  להעריץ את תושבי הדרום.
  • לתהות בכמה יעלו את המיסים בגלל המלחמה.
  • לראות הרבה חדשות, אבל רק כשהילדים לא בסביבה. 
  • לרצות לפצות אותם כל הזמן. 
  • לשמוע בומים של ירוט במקום אחר, ולהמשיך להתנהג כרגיל.
  • להיות מתוסכל מהזוית העיוורת של רוב התקשורת העולמית. 
  • לשבת בעבודה שעות מול הפייסבוק, כי מי יכול לעבוד בזמנים כאלו?
  • לקוות שלא תהיה אזעקה כשיש משהו על האש. 
  • להתאפק ולא להתקשר לגן מייד כשיש אזעקה, כי לגננות יש משהו יותר חשוב לעשות מאשר לענות לטלפונים עכשיו. 
  • לא ללכת לים, ולא רק בגלל המדוזות. 





עבודת החלומות שלי

אני מאוד אוהבת את העבודה שלי - אבל לפעמים אני מפנטזת על עבודה אחרת - עבודת חלומות כזו שתיגע גם בתחומים אחרים שלי.

  • הייתי מתה לנסוע מסביב לעולם ולצלם - ושישלמו לי על זה.
  • הייתי רוצה להיות זו שקוראת (או שומעת) ספרים באנגלית וממליצה להוצאה איזה מהם ליייבא או לתרגם. הרבה פעמים אהבתי מאוד ספר והוא אכן תורגם, או התברר כ"רב מכר" באנגלית.
  • הייתי רוצה להיות זו שצופה בסדרות וסרטים ומחליטה מי מהן לייבא. 
  • הייתי מתה להיות מבקרת - קולנוע/מסעדות/בתי מלון. בתור פולנייה אני טובה בבקורת אבל גם יודעת להעריך שירות/מוצר טוב. אני אדע להעביר ביקורת נבונה, בונה ומובנת. אני מאוד מודעת ל"חווית המשתמש" ולא רק במדיה הדיגיטלית. 
  • הייתי רוצה להיות קונה סמוייה - מאותה הסיבה.
  • הייתי בכלל רוצה לעסוק בקניות - להיות קניינית עבור חברה/אדם פרטי. אני מתייחסת לקניות שלי כאל ציד - תמיד שואפת לפריט הכי הנכון במסגרת התקציב.
  • הייתי רוצה לשבת בבית ולנסות את כל הדברים המקסימים האלו בפינטרסט, שאנשים אחרים מוכשרים מאוד עושים - ולמכור חלק מזה ברווח נחמד.
  • הייתי רוצה להיות עוזרת של מישהי כזו מאוד מוכשרת בעבודות יד וללמוד ממנה, שתהייה ה"יודה" שלי ושאחרי שנות לימוד אצא לדרכי העצמאית ואציל את העולם ,יצירת עיצוב קטנה אחת אחר השניה.
  • הייתי רוצה לכתוב ולהוציא ספר, ובכלל את כל הרעיונות שלי שחלק מהם בוודאי לא משהו אבל בטח יש שם גם כמה יהלומים.
  • הייתי רוצה ללמוד הרבה דברים בקורסים/אוניברסיטה ולא לדאוג למחייה. הייתי רוצה ללמד משהו.  

 כתבתי את הרשומה הזו לפני הרבה זמן ולא פרסמתי, כי רציתי עוד קצת לערוך ולעבוד עליה. עכשיו חזרתי אליה ואני מוסיפה.

  • הייתי רוצה לעסוק יותר לעומק באיפיון וחווית משתמש ׁ(UX/UI)/ עשיתי קורס בזה לא מזמן, וזה תחום שממש מעניין אותי וצופה להתפתח ולגדול, גם לכיוונים פחות צפויים בזמן הקרוב. 
כמו כן אחת מעבודות אלו מתקיימת בימים אלו, בצורה חלקית מאוד ונראה למה זה יתפתח אם בכלל. לא מגלה איזו מהן - תנחשו לבד...


יום חמישי, 13 במרץ 2014

רחובות הנסתרת מהעין

אני די חדשה בעיר, כ-3 שנים בלבד, ועדין מגלה בה דברים חדשים. רציתי לשתף את הצד הנסתר של רחובות, כי אולי עוד אנשים לא מכירים, ואלי תגלו לי מקומות שאני עדין לא מכירה...

הגענו לרחובות לאחר כמה שנים במושב, אז אולי זו הסיבה החלקית לכך שאני נפעמת מהעושר של האפשרויות כאן, ביחוד להורים.
קודם כל יש הרבה גינות משחקים - זו בכל אופן ההתרשמות שלי. יש 4 גינות משחק שאנחנו יכולים להגיע אליהן ברגל ועוד לפחות 4 שאפשר להגיע אליהן בנסיעה קצרה באוטו.
שמעתי שראש העיר היקר שלנו אסר על מכירת מוצרי מכולת בתחנות דלק בשבתות וערבי שישי אבל יש לפחות 2 חנויות בהרצל בהן אפשר להשיג מוצרי יסוד ופינוקים, וכמובן יש את טיב טעם - שהיא כמובן יקרה אבל חייבים לאהוב אותה, ביחוד כשנתקעים...
אז לא על זה רציתי לספר לכם... אז בואו נתחיל


מכון ויצמן
טוב, כמובן המכון לא נסתר מהעין, אבל כמה מכם באמת טיילו בו? כשהגעתי לרחובות לא ידעתי שהוא בעצם פתוח לכל - אפשר להוציא "תעודת צועד" (ה20-30 שח הכי מוצדקים שהוצאתי ever) וניתן להכנס אליו מתי שרוצים. האמת שמאז שפתוח בו בית הקפה נראה לי שניתן להכנס גם אם אין כרטיס - אם תציינו שאתם הולכים לבית הקפה....
המכון נראה כמו אוניברסיטה בחו"ל, כמו עיר באירופה. הוא ירוק מאוד, יש בו לפחות 3 בריכות דגים מקסימות, כמה רחבות דשא שמתאימות לפיקניק, מבוך, מצפה והמון פינות חמד - טיילתי בו הרבה ואני עדין מגלה בו דברים חדשים לפעמים... יש בו הרבה מקומות מוצלים ושבילים לאופניים/בימבה, חלקם רחוקים מאוד מהכביש. מספק ימים שלמים של תעסוקה חינמית ורגועה.





הפקולטה לחקלאות
לפקולטה אין כרטיס כניסה אבל לא עשו לי אף פעם בעיות - פשוט תכנסו בהחלטויות...
היא לא רחוקה מהמכון, קצת פחות מדהימה (בעיני) אבל עדיין פינת חמד - גם בה יש לפחות בריכת דגים אחת, פינות מוצלות, דיר והרבה דשא. כמעט ואין כבישים והיא מלאה בשבילים לאופניים/בימבה. יש שמועות שיש ארנבות - לא זכיתי לראות אותן...

סדנת אפייה ב"אייל מאפים טובים"
כל יום שלישי, ב17:00 בחורף או 17:30 בקיץ מתקיימת סדנת אפייה לקטנים בבית הקפה של "אייל מאפים טובים" (ברחבה ליד סטימצקי). הסדנה עולה 15 ש"ח לכל ילד. כל פעם מכינים משהו אחר - רוגלעך, פיצה, סמבוסאק, גביניות ועוד. מתאימה לילדים בגילאי 3-6 בערך. יש הדרכה חביבה ומקצועית מטעם המקום - הילדים מכינים (בד"כ עם עזרה מההורים) את הפריט, מכניסים לאפייה כשלכל פריט מצורף השם של מי שהכין אותו. כ20 דק לאחר מכן הילדים אוכלים את מה שהכינו. בין לבין הם משחקים ביחד ברחבה, וההורים יכולים בינתים לשתות קפה....
בימים קסומים במיוחד (בהם מכינים ממש אוכל - כמו פיצה) יוצא שהילד הכין לעצמו ארוחת ערב - נשאר רק להגיע הביתה, מקלחת ולישון. מאוד מאוד מומלץ.
יש סדנת אפיה דומה מטעם "אייל מאפים" בקניותר בנס ציונה, בימי שני, ולמרות ששם היא בחינם היא יותר המונית ופחות מושקעת.




הליגה למחלות ריאה ושחפת
תחת השם המסתורי הזה מסתתרת חנות ה"יד שניה" הכי טובה שהכרתם. יש קצת שמאטעס שמסודרים בכניסה, חלקם מלהיבים יותר חלקם פחות, אבל אם תכנסו פנימה ותפנו שמאלה תגלו שורות של מדפים על מדפים של מאות או אולי אלפי פריטי לבוש, מסודרים פחות או יותר לפי גודל ונושא. חלקם במצב טיפה משומש, וחלקם במצב טוב מאוד, כולל גם בגדי מעצבים, קצת לילדים ודווקא הרבה למבוגרים... המחירים ממש מצחיקים - קניתי חולצה קיצית, 2 זוגות מכנסיים וז'קט מחוייט במחיר כולל של 30 ש"ח (29 ש"ח אבל מי סופר?).
מי שלא יודע איפה לחפש לא ימצא את החנות - היא נמצאת ברחוב אהרוני 32, כחלק מהתחנה של מכבי למניעת מחלות ריאה. צריך להכנס ולרדת במדרגות מצד שמאל. כל רווחי החנות נתרמים כמובן, אז עוד יותר שווה.
https://www.facebook.com/iltarh

חניות יצירה
חנויות יצירה יש ברחובות לא מעט -
לב התחביב - ברחוב המנוף 6. יש מבחר נראה, מחירים ממוצעים.
חפציבה - יש מבחר קטן ובמחיר יקר (לחפציבה שווה ללכת לא בשביל היצירה אלא כדי לפשפש בין הספרים המשומשים ולמצוא אוצרות).  
דף-רם - רחוב היצירה 19, רחובות. יש מבחר גדול במחירים זולים.
אבל אם אתם רוצים חנות מיוחדת - לכו לנתנאלה. אני חייבת לציין שעוד לא הייתי בה, אבל אני עוקבת אחריה בפייסבוק ומתרשמת שיש בה דברים מאוד מיוחדים. המחירים מן הסתם בהתאם. במקום יש גם סדנאות יצירה מגוונות. רח' טשרניחובסקי 67, כדאי לוודא שעות פתיחה. 
http://www.netanella.com/default.aspx

שעות סיפור
יש לפעמים (אף פעם לא הייתי) בסניף סטימצקי ליד "אייל מאפים טובים".
בימי שלישי יש יום סיפור בספריה המרכזית (לפעמים בחינם, לפעמים בתשלום 15-25 ש"ח לאדם).
ימי חמישי יש ב"בית מיכל", בתשלום (כ 25 ש"ח לילד+מלווה אם אני זוכרת נכון).
הייתי כמה פעמים בבית מיכל והיה נחמד מאוד. הייתי פעם אחת בספרייה והיה לא משהו, אבל עדיין דרך נחמדה להעביר אחה"צ חמסין במזגן בחינם. בכל מקרה מן הסתם תלוי איזה סיפור מציגים ומי מציג אותו.


אשמח לשמוע תגובות והמלצות לפינות נסתרות נוספות ברחובות או בסביבה...



פרטים עלי ועל הבלוג

התחלתי עם הבלוג כשרציתי לתעד רגשות ומחשבות בהריון. מהר מאוד בצורה טבעית נוספו שאר תחומי העניין שלי. חוץ מזה אני בת 42, חיה עם בעל, ילדה ו-3 חתולים במושב בשפלה. חובבת טלויזיה (רק סדרות טובות), פנטסיה ומד"ב, אוכל ועוד.

קוראים

מוסיקה I טלויזיה I ספרים I הורות I תובנות