פעם אחת יערה חזרה מהגן והודיעה לי שהיא מאמינה באלוהים. קדם לזה דיון שלנו בנושא, כמה חודשים קודם לכן - הסברתי לה מה ההגדרה הכללית, וציינתי שיש אנשים שמאמינים באלוהים, ויש אנשים שלא. היא שאלה בנוגע אלי - ואמרתי שאני לא מאמינה. דגדג לי להגיד לה בדיוק למה אני לא מאמינה, ולספר לה איזה מן אלוהים הוא צריך להיות, לדעתי, לו כן היה קיים, אבל אחרי ויכוח פנימי קצר החלטתי שלא. יכולתי בקלות לשכנע אותה בהשקפתי, אבל העדפתי שלא לכפות את דעתי עליה. מדי פעם זה עלה והיא נשארה בדעותיה.
יום אחד, כמה חודשים לאחר מכן יערה אמרה לי שהיא החליטה שהיא לא מאמינה באלוהים. שאלתי אותה למה והיא ענתה: "ביקשתי מישאלה בלב, והיא לא התגשמה". ברור לי שלאיש מאמין זו לא הוכחה, אבל לא אכפת לי - אני כ"כ גאה ביערה ומאושרת מהתשובה שלה - לא רק שהיא הגיעה למסקנה הספציפית הזו (אם כי זה בהחלט חלק מהעניין) - אלא הצורה שבה היא הגיעה אליה. ולא פחות אני שמחה שלא בחרתי לדחוף לה בכח את הדעה שלי. מוח שמפקפק, וחוקר ושואל ומבקש לדעת, ולא לוקח כנתון כל מה שאומרים לו הוא אלפי מונים יותר טוב ממוח שחי בתוך קופסא, ולא משנה באיזו צורה מלבישים את זה.
אני מנסה להנחיל ליערה הרבה ערכים אבל בעיקר מנסה לחנך אותה להסתכל על התמונה המלאה, לבחון דברים, לחפש הגיון, לבדוק מה שאומרים לה - אבל להחליט בעצמה. כנראה שזה עובד. לא ברור לי למה אני, כאמא, יכולה להתאפק עם נושא כזה חשוב לגיל שבו היא תוכל להחליט לבד, ומשרד החינוך יכול ומרגיש שמותר לו לעשות לה ולשאר הילדים שטיפה מח, כי בגילה הכה נתון להתרשמויות - כי זה בדיוק מה שהם עושים.
ברור לי שזה לא הסוף - עם מערכת החינוך שלנו יהיה לה קשה לשמור על אובייקטיביות ואמת פנימית אבל אני בהחלט רואה בזה צעד בכיוון הנכון.
יום אחד, כמה חודשים לאחר מכן יערה אמרה לי שהיא החליטה שהיא לא מאמינה באלוהים. שאלתי אותה למה והיא ענתה: "ביקשתי מישאלה בלב, והיא לא התגשמה". ברור לי שלאיש מאמין זו לא הוכחה, אבל לא אכפת לי - אני כ"כ גאה ביערה ומאושרת מהתשובה שלה - לא רק שהיא הגיעה למסקנה הספציפית הזו (אם כי זה בהחלט חלק מהעניין) - אלא הצורה שבה היא הגיעה אליה. ולא פחות אני שמחה שלא בחרתי לדחוף לה בכח את הדעה שלי. מוח שמפקפק, וחוקר ושואל ומבקש לדעת, ולא לוקח כנתון כל מה שאומרים לו הוא אלפי מונים יותר טוב ממוח שחי בתוך קופסא, ולא משנה באיזו צורה מלבישים את זה.
אני מנסה להנחיל ליערה הרבה ערכים אבל בעיקר מנסה לחנך אותה להסתכל על התמונה המלאה, לבחון דברים, לחפש הגיון, לבדוק מה שאומרים לה - אבל להחליט בעצמה. כנראה שזה עובד. לא ברור לי למה אני, כאמא, יכולה להתאפק עם נושא כזה חשוב לגיל שבו היא תוכל להחליט לבד, ומשרד החינוך יכול ומרגיש שמותר לו לעשות לה ולשאר הילדים שטיפה מח, כי בגילה הכה נתון להתרשמויות - כי זה בדיוק מה שהם עושים.
ברור לי שזה לא הסוף - עם מערכת החינוך שלנו יהיה לה קשה לשמור על אובייקטיביות ואמת פנימית אבל אני בהחלט רואה בזה צעד בכיוון הנכון.
