צוק איתן

אז איך זה היה להיות ישראלי בעורף ב*מלחמת* צוק איתן? (נכון לשפלה ולמרכז, ברור לי שבדרום זה אחרת לגמרי)

• לחכות עם ההשכבה של הילדים, כי עוד לא היתה אזעקה. 
• לעשות מקלחת מהר ועם תסריט בראש של "מה קורה אם יש אזעקה". 
• ללכת עם הילדים רק לגן משחקים שיש לו מקלט או בניינים מסביב. להסתכל איזו מהדלתות של הבניינים פתוחה כשמגיעים.
• ללכת לישון מאוחר, בגלל הפחד לא להתעורר מהאזעקה. 
• להיות צמודים לפייסבוק ולחדשות. 
• לריב עם כל אחד בפייסבוק. לחבק כל אחד בפייסבוק. 
• לברור בילוי (ביחוד עם הילדים) לפי איפה יש מקום מוגן.
• להיות בhold עם העסקים - יש לקוחות במילואים, יש לקוחות בחופש מאולץ. 
• להתאפק עם בקשות תשלום מלקוחות מהדרום. יש להם דברים יותר חשובים על הראש עכשיו. 
• לבדוק בחשש כל רשימת הרוגים שמתפרסמת. אנחנו ארץ מאוד קטנה, כולם מכירים את כולם, ישירות או דרך המשפחה/חברים. 
• להיות בלחץ כשנוסעים עם הילדים באוטו.
• להעדיף דרכי נסיעה בתור העיר, בכבישים שלידם יש בניינים, ולנסוע כמה שפחות בדרכים מהירות.
• להעריץ את כיפת ברזל. בלעדיה היה הרבה הרבה יותר גרוע. 
• לחשוש שמשהו נורא קרה בכל פעם שיש 3 שירי יום הזכרון ברדיו. להיות צודקים.
•  להעריץ את תושבי הדרום.
• לתהות בכמה יעלו את המיסים בגלל המלחמה.
• לראות הרבה חדשות, אבל רק כשהילדים לא בסביבה. 
• לרצות לפצות אותם כל הזמן. 
• לשמוע בומים של ירוט במקום אחר, ולהמשיך להתנהג כרגיל.
• להיות מתוסכל מהזוית העיוורת של רוב התקשורת העולמית. 
• לשבת בעבודה שעות מול הפייסבוק, כי מי יכול לעבוד בזמנים כאלו?
• לקוות שלא תהיה אזעקה כשיש משהו על האש. 
• להתאפק ולא להתקשר לגן מייד כשיש אזעקה, כי לגננות יש משהו יותר חשוב לעשות מאשר לענות לטלפונים עכשיו. 
• לא ללכת לים, ולא רק בגלל המדוזות.