חודש תשיעי

אז אני עכשיו בתחילת תשיעי (מחר שבוע 37!!). האמת? עבר די מהר, אבל נראה איך יעבור החודש האחרון.

הבטחתי עדכון על מצבי: אז ככה, למרבה הפלא אני (בינתים לפחות)

• לא מתקשה לנשום (חוץ משלושת הימים הנוראיים האלו, שעדין אני לא יודעת אם זה היה החמרה של אסטמה או הריון). הבטן שלי באמת לא כ"כ גבוהה יחסית..
• לא מתקשה לאכול - הקיבה אמורה להתכווץ לא? היא לא יודעת את זה.
• לא נראית כמו לווייתן. מקסימום דולפין. ראיתי נשים בחודש תשיעי - לדעתי אני לא נראית ככה. כמובן שבמקום לשמוח זה מדאיג אותי (אז מה שהקטנה גדלה בקצב טוב, זו לא סיבה לא להיות מודאגת...)
• לא רצה כל דקה לשירותים. אבל בטח הבטן עוד תרד.
• הציצים לא מאוד גדלו (too much info?)

מה כן מפריע לי

• בצקות 1 - מזל שאין פה קרקס נייד - אמנם לא הייתי יכולה לעשות "גיג" בתור "איש הפיל" אבל "הרגליים של איש הפיל" בהחלט היה יכול להיות שלי. ויש לי עוד חוכמה בקשר לזה:
• בצקות 2 - ברוך בורא הקרוקס. יש לי קרוקס "ממותה" שנועדו במקור לימות החורף הקרים ובאו עם מעין גרב פנימים מרופדת. בקיץ אפשר להוציא את הריפוד, אבל אז הקרוקס עצמו גדול יותר מקרוקס רגיל באותה מידה - ובקיץ שעבר קצת טבעתי בהן. אבל לא עוד. אני מתחילה את הבוקר עם כפות רגליים בגודל נורמלי פלוס, ובמשך היום תופחת לאיטי כשהקרוקס משמשות לי תבנית. לפעמים נדמה לי שהרגלים מתחילות לבצבץ מחורי האיוורור כמו בצק תופח ("בצקת" או לא?). כל נעל אחרת לוחצת לי או לא עולה עלי, אז שישתקו כל נשות ה"קרוקס לא טוב לאישה בהריון".
• נימול ביד - הנימול ביד שהיה לי בחודשיים האחרונים כשאני קמה בבוקר התפתח לכאב בפרקי כפות הידיים. עד שאני לא סוגרת ופותחת כמה פעמים (תוך כדי מאמץ וכאב) את כפות היד בבוקר אני לא יכולה לתפקד איתן. הרופא הבטיח לי שיעבור אחרי הלידה.
• צרבות - כן תודה.

מה עוד?

רופא מעקב ההריון שלי (דר' הרט החמוד, בלי מרכאות) טוען שאני בקבוצת סיכון ל"רעלת הריון". לכן עשיתי עד עכשיו כבר חודש או יותר במרפאה בדיקת לחץ דם וחלבון פעם בשבוע. הוא אומר שזה כדי ש"כשתהיה לך רעלת נתפוס אותה בזמן". לא "אם", "כש". זה לא משנה לו שלחץ הדם שלי מתעקש להיות נורמלי, ולעיתים גם טיפה נמוך, ושאין לי את שאר הסימפטומים ל"רעלת הריון" (בצקות אמנם זה סימן אבל הן צריכות להיות הרבה יותר חמורות ממה שיש לי כרגע).

לכבוד החודש התשיעי הוא החליט להחמיר ולארוב לה פעמיים בשבוע, וגם לעשות מוניטור פעם בשבוע, על הדרך.

הוא גם איים לשלוח אותי לעשות העמסת סוכר נוספת, זו המגעילה יותר, כי הבטן של הקטנה הייתה קצת גדולה מדי בהערכת המשקל לפני שלושה שבועות, וגם כי הוא טוען ש"עלית בצורה נדיבה במשקל" (הבטן של הקטנה חזרה בינתיים לגודל נורמלי, לבטן שלי ייקח קצת יותר זמן)...

אתם זוכרים את הדיון שלי על סכרת מול רעלת? חלק מהסימפטומים שלהן מנוגדים - אם הבטן של השפמנון (זה "שם הבטן" לילדה, זה חומר לפוסט אחר) גדולה מדי איך יש לי רעלת הריון? תחליט ממי - או רעלת או סכרת! (או חרדלי או שדה...).