כן. אני אמא פולניה. הייתי אמא פולניה, מתברר, עוד לפני שהייתי אמא. יש לי "אישיוז" עם האוכל של יערה, או יותר נכון - אולי לה יש.
שלא תבינו לא נכון - היא אוכלת ממש יופי - ירקות מבושלים, וקציצות, ועוף, וחלק מהפירות (בננה זה איכס) - רק לא אצלי.
לפי אמא שלי והמטפלת (להלן - שוש) היא אוכל יפה מאוד ואוהבת מאוד אוכל. היא רודפת אחריהן למטבח תוך כדי הכרזות "אממ אממ".. היא יושבת יפה בעוד כפית מוגשת לה לפה, היא פותחת פה ובולעת. אבל אצלי זה בעיקר בקבוק.
אמא שלי ושוש, מצידן, מדווחות בתסכול מה איך יערה לא אוכלת אצליהן יפה מבקבוק, אבל אני ירוקה מקנאה.
מה לא ניסיתי? להאכיל אותה בכסא שלה, עלי או עומדת, לבד ו/ או איתנו, מהצלחת שלי, מהצלחת שלה, בנוש שלנטיות ובכריזה, עם משחקי "מטוס" אבל שום דבר לא מחזיק מעמד הרבה זמן.
חשבתי שאולי הבישול שלי לא יאה לה אבל גם אוכל של סבתא ושוש אצלי לא נאכל.
ואם היא כבר אוכלת משו אצלי - זה לא רסק, רק חתיכות. היא מתעקשת להכניס לפה רק חתיכות בגודל שהיא עלולה להחנק מהן (אבל יאמר לזכותה שהיא לא נחנקת. בד"כ), ולרוב חתיכות שנמרחו היטב על הריצפה.
ובד"כ (רק אצלי) היא מתעקשת להחזיק בעצמה את הכפית ו/ או להפוך את הצלחת. החתיכות שהיא כן לוקחת ליד מגיעות לפעמים לפה, ולפעמים לרצפה. לפעמים במכוון ולפעמים לא. ומה שכבר נכנס לפה לפעמים יוצא החוצה - לרוב במכוון. לפי סטטיסטיקה פרועה - 15% ממה שהיא כן אוכלת אצלי מגיע לאן שצריך להגיע.
יש לזה שתי השלכות נוספות: אזור האכילה נראה כאזור אסון.
והחתולים למדו להעריך את זה ולצאת למתקפות פתע.
וזה לא ששוש או אמא שלי מגזימות, יש לזה הוכחות "מוצקות" בשטח. חתיכות מרובות ובגדלים שונים מביטות אלי בזלזול ובהאשמה שקטה בהחלפות החיתול אחרי יום כיף עם סבתא או שוש.
ואם אני ממש שקטה אני גם רואה במו עיני - פעם אחת הגעתי למטפלת בזמן שיערה אכלה יפה רסק של תפוח טרי. יערה מאוד אוהבת תפוח על הבוקר (מתברר), וזה טקס קבוע שלהן.
איך שיערה ראתה אותי היא הפסיקה לאכול. WTF?
אני מקנאה! אני רוצה גם!
אני רוצה שהיא תאכל ארוחה שטרחתי עליה (וגם זו שלא טרחתי עליה).
אני רוצה להעביר לה את האהבה שלי לאוכל, ולתת לה לטעום מכל הדברים שמחכים לה שם בחוץ.
אני רוצה שאחרי יום שלם איתי לקקי שלה יהיו חתיכות במגוון גדלים וצבעים.
Is that too much to ask?
שלא תבינו לא נכון - היא אוכלת ממש יופי - ירקות מבושלים, וקציצות, ועוף, וחלק מהפירות (בננה זה איכס) - רק לא אצלי.
לפי אמא שלי והמטפלת (להלן - שוש) היא אוכל יפה מאוד ואוהבת מאוד אוכל. היא רודפת אחריהן למטבח תוך כדי הכרזות "אממ אממ".. היא יושבת יפה בעוד כפית מוגשת לה לפה, היא פותחת פה ובולעת. אבל אצלי זה בעיקר בקבוק.
אמא שלי ושוש, מצידן, מדווחות בתסכול מה איך יערה לא אוכלת אצליהן יפה מבקבוק, אבל אני ירוקה מקנאה.
מה לא ניסיתי? להאכיל אותה בכסא שלה, עלי או עומדת, לבד ו/ או איתנו, מהצלחת שלי, מהצלחת שלה, בנוש שלנטיות ובכריזה, עם משחקי "מטוס" אבל שום דבר לא מחזיק מעמד הרבה זמן.
חשבתי שאולי הבישול שלי לא יאה לה אבל גם אוכל של סבתא ושוש אצלי לא נאכל.
ואם היא כבר אוכלת משו אצלי - זה לא רסק, רק חתיכות. היא מתעקשת להכניס לפה רק חתיכות בגודל שהיא עלולה להחנק מהן (אבל יאמר לזכותה שהיא לא נחנקת. בד"כ), ולרוב חתיכות שנמרחו היטב על הריצפה.
ובד"כ (רק אצלי) היא מתעקשת להחזיק בעצמה את הכפית ו/ או להפוך את הצלחת. החתיכות שהיא כן לוקחת ליד מגיעות לפעמים לפה, ולפעמים לרצפה. לפעמים במכוון ולפעמים לא. ומה שכבר נכנס לפה לפעמים יוצא החוצה - לרוב במכוון. לפי סטטיסטיקה פרועה - 15% ממה שהיא כן אוכלת אצלי מגיע לאן שצריך להגיע.
יש לזה שתי השלכות נוספות: אזור האכילה נראה כאזור אסון.
והחתולים למדו להעריך את זה ולצאת למתקפות פתע.
וזה לא ששוש או אמא שלי מגזימות, יש לזה הוכחות "מוצקות" בשטח. חתיכות מרובות ובגדלים שונים מביטות אלי בזלזול ובהאשמה שקטה בהחלפות החיתול אחרי יום כיף עם סבתא או שוש.
ואם אני ממש שקטה אני גם רואה במו עיני - פעם אחת הגעתי למטפלת בזמן שיערה אכלה יפה רסק של תפוח טרי. יערה מאוד אוהבת תפוח על הבוקר (מתברר), וזה טקס קבוע שלהן.
איך שיערה ראתה אותי היא הפסיקה לאכול. WTF?
ומה שמוזר הוא שכשהתחלנו בטעימות - היא היתה אלופה, אפילו אצלי. לא יודעת מה השתנה, אבל המצב הנכחי נמשך כבר כמה חודשים.
וכמובן שהיא כן ששה לדחוף לפה דברים שאסור/לא טוב לה.
בחיית אחי, תביא חתיכה...
אני מקנאה! אני רוצה גם!
אני רוצה שהיא תאכל ארוחה שטרחתי עליה (וגם זו שלא טרחתי עליה).
אני רוצה להעביר לה את האהבה שלי לאוכל, ולתת לה לטעום מכל הדברים שמחכים לה שם בחוץ.
אני רוצה שאחרי יום שלם איתי לקקי שלה יהיו חתיכות במגוון גדלים וצבעים.
Is that too much to ask?
4 תגובות:
כמו תמיד, אני מזדהה :)
הבן שלי כן אוכל איתי, אבל אוכל הרבה יותר טוב וקל עם אחרים. אני מייחסת את זה לכך שממני הוא רוצה דווקא לינוק. הצחיק אותי במיוחד הקטע עם הכפית, להפוך את הצלחת ולהוציא מהפה. כל כך מוכר! :)
מאחר ולי יש בבית את המקרה הקיצוני, אני אומרת להוריד לחץ.
מה שחשוב שהיא אוכלת מגוון. כפית או לא, מרוסק או לא, זה הרבה פחות חשוב וזה עוד ישתנה וישתנה שוב.
העיקר שיש לה את הפתיחות לטעמים ומרקמים שונים. וזה שהיא רוצה להחזיק ביד זה מצויין.
נכון שזה נורא מלכלך ורק חלק מזה מגיע לפה, אבל ההתנסות טובה לה, מכל מיני בחינות.
גם מה שהיא בוחרת לאכול בבית ומה בחוץ עוד ישתנה.
העיקר שההתנסות שלה עם אוכל תהיה חיובית. אם היא תקשר אוכל עם לחץ ותסכול זה רק יזיק. אני מכירה את זה מניסיוני הכואב.
תודה בנות - כיף לקבל תגובות
חגית - כן, אחותי גם אמרה שאולי אצלי היא מעדיפה את הפינוק של הבקבוק (ציצי היה רק קצת ועד לפני כשבועיים).
נעמונת - כן אני יודעת שזה טוב שהיא מוכנה לטעום מרקמים ודברים שונים, וזה טוב שהיא אוכלת ביד ובכפית, ושזה מצויין שהיא אוכלת אצל אנשים אחרים, אבל אני רוצה להתלונן, מה תעשי לי??
אני אכן מנסה להיות נון-שלנטית ולא לשדר לחץ. זה כמעט תמיד מצליח לי.
הממ... מוכר :-) לצערי זה גם לא משתנה בהמשך.
גם היום אור מעדיף את האוכל המעפן שהוא מקבל בגן ולא את מה שאני מבשלת. אפילו כאשר אני מכינה לו בדיוק את אותו הדבר.
אני משתדלת לא לשבת לבד בחושך על העניין הזה...
הדס
הוסף רשומת תגובה